kav

"קו ישר" מציג מבנה חלופי למדינת ישראל המבוסס על כלכלה חופשית וחירות הפרט – כך נהיה למדינה העשירה בעולם. מזעור בחישת המדינה בכלכלה ובחברה. קיצוץ הר חוקים מיותרים שליישומם נדרש מגזר ציבורי ענק ובזבזני. קץ ל"משטר החלוקה" של כסף וזכויות יתר לקבוצות לחץ ול"זכאים".
  1. ביום בו פרצה המלחמה הודיעה הממשלה: "כוחותינו הודפים את האויב", האמת התגלתה בהמשך. עכשיו מבטיחים "המומחים" להדוף את אויב הקורונה בשבועות הקרובים.

    ביום בו פרצה מלחמת יום הכיפורים הודיעה ממשלת ישראל: "פרצה מלחמה וכוחותינו הודפים את האויב", האמת התגלתה בהמשך. בתרשים למטה מובא אומדן ל"נזקים" שיתגלו בתוך 3-4 שבועות ושכבר נגרמו על ידי ממשלת הקורונה ו"המומחים" שלה.

    הלוואי שנתבדה!

    2571

    המספרים בתרשים למעלה מבוססים על ההנחה שאפיון של חולים מאומתים מאז השליש האחרון של חודש אוגוסט 2020 זהה לאפיון של חולים מאומתים כאשר הייתה "יציבות" של כ-2000 מאומתים מדי יום. זאת בייחוד באשר לגילאים שלהם. אולם אנחנו יודעים שלא כך הוא. סביר להניח שגדל חלקם של גילאים צעירים, כאשר חודשו לימודים בישיבות ובבתי ספר. אם חלק קטן יותר מהם מתאשפזים בבתי חולים – הופכים ל"חולים קשים", אז האומדנים בתרשים למעלה ככל הנראה מוטים למעלה.

    גם אם נניח שהאומדנים, החל ממספר המאושפזים בבתי חולים, יהיו נמוכים יותר בכ- 30% – עדיין מדובר בנתון יומי של כ-1,600 מאושפזים בבתי חולים, כ-800 "חולים קשים", 225 "מונשמים" ו- כ-150 "נפטרים" בשבוע אחד.

    סביר שנדע זאת בתוך כשלושה שבועות.

    מספר "המקרים הקשים" בתרשים עולה על "הקו האדום" של 800 "חולים קשים". זאת בהנחה ש"קו בר-לב" למעשה כבר נפרץ ו"מאה אלף חיילים מצרים כבר חצו את תעלת סואץ."

    למה הכוונה? זוכרים את "כוחותינו הודפים את האויב?" זה היה נכון במלחמת יום כיפור בחזית הסורית. שם הייתה מלחמת שריון בשריון. זה לא היה נכון בחזית המצרית. שם כוחותינו לא יכלו "להדוף את האויב". אחרי שעשרות אלפי חיילים מצריים עברו את תעלת סואץ הם חיכו "לכוחותינו" כשהם מצוידים באלפי טילים נגד טנקים ומוגנים מהתקפות מטוסים על ידי סוללות טילי קרקע אוויר שהוצבו בסמוך לתעלת סואץ.

    מה ההבדל בין ווירוס הקורונה ונשיא מצרים המנוח סאדאת? נשיא מצרים עשה משגה גדול כאשר נענה ללחצים של סוריה להמשיך לנוע לתוך סיני, כדי להקל את הלחץ על הצבא הסורי. בעשותו זאת איבד הצבא המצרי ביום אחד מאות טנקים. ייתכן שכתוצאה מכך לא היה באפשרותו מאוחר יותר לסכל את חציית תעלת סואץ על ידי צה"ל. ההמשך ידוע.

    על ווירוס הקורונה אין שום לחצים לסייע לבן ברית בחזית הצפונית. אם אכן הוא פרץ את קו המעוזים והתחפר ברחבי מדינת ישראל, ייתכן "שכוחותינו אינם יכולים להדוף אותו", אלא אם ישתמשו ב"נשק יום הדין" – דהיינו סגר שבו לא יוצאים מהבתים, אלא באישור פרטני של השלטונות. כעת ממשלת ישראל מנסה "התקפת נגד" כמו שניסו במלחמת יום כיפור. התקפת הנגד נכשלה, כיוון שאי אפשר היה לתקוף בכוחות שריון אלפי חיילים מצריים מחופרים שמצוידים בטילים נגד טנקים.

    איך נדע שנפרץ קו המעוזים? אם בתוך 3-4 שבועות יתממשו המספרים בתרשים למעלה או אפילו אם יהיו נמוכים ב- 30% כמוסבר למעלה. גם אם הצמרת הפוליטית תפעיל כבר כעת את "נשק יום הדין", ייתכן שבטווח הקצר אי אפשר למנוע את המספרים האמורים למעלה. החיילים המצרים כבר מחופרים בסיני מצוידים באלפי טילים נגד טנקים.

    הלוואי שנתבדה.

    דר' שמואל גולדמן, כלכלן

    מנהל קרן נאמנות "למשקיע"

    הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

  2. דינמיקה של משבר כלכלי שכמעט ואינו ניתן לעצירה. פוליטיקאים מנסים לדחות את הקריסה באמצעות חלוקת מאות מיליארדים. ימין או שמאל בשלטון – את מה ש"צריך לעשות" הם לא יעשו...

    קריסה כלכלית מפחידה מאד פוליטיקאים, פחד בדרגה 10. רגע, ומה עם הקורונה? גם הנזק הבריאותי של הקורונה (מספר הנפטרים) אמור להפחיד פוליטיקאים. נכון, אבל מפחיד פי כמה פחות מנזק של קריסה כלכלית, הקורונה – היא אולי פחד בדרגה 3. הסיוט הגדול של פוליטיקאים (לא רק בישראל) הוא מהנזק הפוליטי הצפוי מקריסה כלכלית.

    ממה אנשים מפחדים?

    אנשים חרדים מאירוע אסוני שהם חווים בסביבתם הקרובה (משפחה, עבודה, חברים) – אירועים רחוקים מקרבתם האישית נכנסים לקטגוריית ההגנה הפסיכולוגית, תחת הכותרת המרגיעה, "לי זה לא יקרה". מנגנון הגנה יעיל להפליא ובמקרים רבים גם נכון סטטיסטית.

    אפילו אם יהיו 5,000 או 50,000 נפטרים "מקורונה" – רק חלק זעיר באוכלוסייה יחווה מקרה מוות "מקורונה" במעגלי ההכרות האישית שלו. איך אני יודע? אז הנה מבחן קטן שכל אחד יכול ליישם על עצמו: מה הסיכוי שאתם מכירים אישית בקרבתכם מישהו שקנה בשנה שעברה מכונית חדשה? הניסיון מראה שמיעוט קטן מאד יענה בחיוב. אבל מדובר בערך ב-270,000 "אירועים" כאלה בשנה! אני לא מכיר אף אחד, במעגלי ההיכרות הסובבים אותי, שקנה רכב חדש בשנה שחלפה! כך צפוי אם חלילה יהיו 50,000 נפטרים מקורונה, אירוע נדיר פי 5 מאירועי קניית מכונית חדשה (50 אלף נפטרים הם כחמישית בלבד ממספר אירועי קניית רכב חדש בשנה).

    קריסה כלכלית, לעומת זאת, עלולה להיות חוויה אישית של מיליוני אנשים. את זה כבר כמעט כל אחד מאתנו יחוש. אפילו לעובדים המוגנים בסקטור הציבורי יש חברים או קרובי משפחה שאינם "מועסקים מוגנים" בנמל, באיכילוב, או בחברת חשמל...

    חרדת הפוליטיקאים מקריסה כלכלית

    משבר כלכלי יזיק לרוב הציבור. הצניחה בפעילות הכלכלית תקטין את הכנסות משקי הבית, רמת החיים תרד. אבל סקטור אחד, מצומצם בהיקפו המספרי, חרד לעתיד הקרוב אפילו יותר מ"כלל הציבור". לא מדובר בבעלי המסעדות ואפילו לא באומנים ולא במדריכי תיירים. מדובר בפוליטיקאים שבשלטון באותה עת. ציבור גדול שסובל כלכלית עלול לשלוח אותם אל ספסלי האופוזיציה האחוריים, הרחק ממנעמי השלטון.

    לא מדובר רק בירידה בשכר ובאובדן הטבות של המעגלים הפוליטיים שעפו מהשלטון, אלא גם בכרסום מהיר בהכנסות של מקורביהם ולרוב גם של מעגלים משפחתיים קרובים למדי. חילופי שלטון יוצרים תזוזות של לוחות טקטוניים פוליטיים, אפילו במעגלים רחוקים לא-קשורים לכאורה. לא רק יו"ר הקרן הקיימת לישראל ויו"ר מפעל הפיס יעופו הביתה בהקדם, אלא אפילו רקפת כהן הצעירה – שמועסקת בנספחות המסחרית ביוסטון, טקסס. מה לרקפת ולחילופי השלטון בישראל? בררו מי הדוד שלה... אל דאגה, מאות אלפי הג'ובים המיותרים לא ייעלמו, מקורבים אחרים יאיישו אותם.

    פוליטיקאי גם חושש לרישומו "בדפי ההיסטוריה", ששמו יהיה שם נרדף לאסון כלכלי.

    מדריך התיירים שמאבד את פרנסתו יתחיל לאכול חסכונות, אולי יקבל דמי-אבטלה, אבל אם הביקוש לשירותיו לא ישתקם במוקדם, הוא ייאלץ לסדר מדפים בסופרמרקט בשכר מינימום. אבל מה יעשה פוליטיקאי שבשלטון שמאוים על ידי תוצאות פוליטיות של משבר כלכלי?

    כבר בשלב מוקדם של חשש ממשבר כלכלי מתחילים לחצים על הצמרת הפוליטית מצד מעגלי עסקנים וחברי כנסת שבמקומות האחרונים – הלחץ "לעשות משהו". הם הראשונים שיסבלו כלכלית מחילופי שלטון. למפסידים מהשורות האחרונות לא מובטחים ג'ובים, ולא בטוח שהפנסיה הממשלתית מספיקה. הם לא חוששים רק לעצמם, אלא גם לכל מקורב שסידרו לו ג'וב בתוקף מעמדם. מקורביהם לא יאהבו את הרעיון לסדר מדפים בסופרמרקט.

    חששות אלה מצטברים ללחצים על הפוליטיקאים שבראש הפירמידה.

    הקריסה

    למשבר כלכלי קצב משלו, קשה לחזות את מועד הקריסה, רק יודעים ש"זה לא ייגמר טוב". אבל מה זו בעצם "הקריסה"?

    משברים כלכליים הם חלק מהטבע, כמעט כמו שריפות יער. מסיבה כלשהי (כל משבר וסיבותיו) מתפתח פער בין כושר הייצור והשיווק של מוצרים ושירותים לבין יכולת הקניה של הצרכנים. מתפתח עודף כושר ייצור ואין למי למכור עודף זה, גם בירידת מחירים משמעותית. יש יותר מידי חנויות אופנה, יותר מידי דירות למכירה, עודף של מדריכי תיירים ועודף של שירותים בנקאיים (הציבור מקטין לקיחת הלוואות וחלקו לא פורע הלוואות קיימות). "עודף", מעבר לרצון של הצרכנים לקנות.

    "הקריסה" היא התהליך בו מתחסל "העודף". חנויות האופנה הפחות מבוקשות נסגרות. יזמי בנייה שנטלו "יותר מידי" הלוואות (מינוף) מתקשים למכור דירות ולפרוע הלוואות – עודף יוזמות הנדל"ן מתחסל בהליך של פשיטת רגל. עסקים יציבים יותר מפטרים עובדים ומקטינים השקעות בציוד כדי להתאים את פעילות העסק לביקוש המתדרדר.

    לקריסה כלכלית יש מאפיין קבוע של "דמוקרטיה הפוכה" – הרוב תמיד טועה, רוב הציבור חוטף את המכה "במפתיע". גם אלה שמבינים שהתהליך מוביל לצונאמי כלכלי, לא יכולים לנחש את עיתוי גל ההרס.

    הפוליטיקאים מביטים בתרחיש בחרדה, ברעדה. יכולתם "להבריא את הכלכלה" ולראות פירות עוד לפני תום הקדנציה – מוגבלת מאד. תהליך ההשתקמות מקריסת הכלכלה תמיד ממושך יותר ממועד הבחירות הקרובות.
    לרוע מזלם של הפוליטיקאים באותה עת, הדרך ליציאה ממשבר כלכלי כרוכה בניתוח כואב שאינו כרוך בעשייה פעילה שלהם, אלא דווקא בביטול ובצמצום העשייה ומעורבות הממשלה בכלכלה. לסגור "מוסדות ציבור", לבטל את רוב משרדי הממשלה, לבטל חוקים כלכליים מעיקים, לחתוך רגולציה, לקצץ בסקטור הציבורי בהכנסותיו ובהוצאותיו.

    כלל לא חשוב מי בשלטון בעת הקריסה – ימין או שמאל. את מה שצריך לעשות הם לא יעשו... כל עוד יש (לדעתם) חלופה של דחיית הקריסה "לשנה הבאה".

    זה השלב בו נמצאת ממשלת נתניהו-גנץ. הפוליטיקאים הישראלים נמצאים בעיצומו של תהליך "דחיית הקריסה" באמצעות חלוקת כסף גדול, כנראה מעל ל-200 מיליארד שקלים, סכום עתק (כמחצית גודלו של תקציב המדינה). כמה גדול הסכום? גדול בהרבה מכל ההכנסות הצפויות למדינה מהגז הטבעי עד שנת 2064! איך אומרים במקומותינו... הלך הכסף מהגז יחד עם "קרן העושר הלאומית"!

    אין תקדים בהיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל להפקרות מוסרית בסדר גודל כזה ששותפים לה השלטון וחלק גדול בציבור. פוליטיקאים מחלקים כסף כבד של אחרים. מיהם ה"אחרים"? כל אותם הישראלים שיצטרכו בעתיד לפרוע את החובות שהממשלה נוטלת. כרגע אין שם לאותם ישראלים: העסקים שיקרסו בעתיד תחת נטל העלאת המיסים, רמת החיים שתצנח לתקופה ממושכת. לא נראה את אלפי העסקים החדשים שלא יוכלו לקום בגלל נטל פירעון חובות המדינה באמצעות מיסוי.

    הפוליטיקאים עסוקים כרגע בדחיית הקריסה באמצעות חלוקת כסף. בקרוב מאד הם יתמודדו באתגר מסובך יותר: איך מפסיקים את הזרמת הכסף? רגע ההכרזה הדמיוני על הפסקת חלוקת הכסף הוא סיוט פוליטי. הרי לפחות מיליון ישראלים הגיעו ל"אחרית הימים" – לא צריך לעבוד כדי לקבל כסף. מי הפוליטיקאי שירצה להתאבד פוליטית ויפסיק את החלוקה?

    הניסיון בעולם מלמד שחילופי שלטון לא מביאים בהכרח את הפיתרון. פוליטיקאים בממשלה עתידית יעמדו בפני דילמה זהה. וגם הם ינסו לדחות את הקריסה "לשנה הבאה" ובשיטות דומות. מדובר במשחק של מגדל קוביות (ג'נגה) בו כל שלטון בתורו שולף קובייה ומקווה שהמגדל לא יקרוס בקדנציה שלו.

    2570 1

    כך נוהגות רוב מדינות העולם, לא רק ממשלת נתניהו-גנץ. מארצות הברית ויפן ועד לוונצואלה ולאירופה. "השיטה" זוכה לגיבוי מרוב האקדמיה הכלכלית והחברתית (מילה מודרנית לסוציאליזם) וכמובן מהתקשורת. הוויכוח הציבורי אינו אם לחלק כסף, להגדיל חובות, או להדפיס כסף. הוויכוח הוא על "השיטה" לחלוקת הכסף: חל"ת, דמי אבטלה תחת שמות שונים, "השיטה הגרמנית", פיזור כסף מ"הליקופטר"... "מתניעים את הכלכלה".

    פוליטיקאים יעשו את "מה שצריך" רק אם המציאות תכריח אותם, וגם אז לא בטוח. ראו את מודל וונצואלה.

    מוטי היינריך

    הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה 

     

    מערכת הבריאות הציבורית בוונצואלה, המדינה העשירה בעולם בעתודות נפט מוכחות:

    1660 4

    1660 3

    כתבות על הקריסה של וונצואלה העשירה:

    סוציאליזם סופני בוונצואלה – חלק 1

    סוציאליזם סופני בוונצואלה – חלק 2

    סוציאליזם סופני בוונצואלה – חלק 3 – הגשמה...

    קריסת וונצואלה – כך זה התחיל – האם זה יכול לקרות בישראל?...

  3. השקר הירוק: "אנרגיה מתחדשת" תציל אותנו מ"משבר האקלים". מטיפים ירוקים, מגובים באינטרסים של יצרני "אנרגיה ירוקה", מוליכים שולל בהצלחה רבה את הפוליטיקאים והציבור גם בישראל. לנו זה עולה יותר.

    כולם יודעים ומפיצים את הסיסמאות "שמש זה אחלה, זו אנרגיה בשפע, נקיה וחינמית", ו"למה המטומטמים לא עוברים מיד מאנרגיה פחמית מלוכלכת לאנרגיית שמש נקייה? (מה הם עוד לא שמעו את הסיסמה?)".

    לפני שעוברים מרעיון ליישום צריך לבחון את הצדדים המעשיים. רוב המטיפים הירוקים ומלמדי המוסר למיניהם (והעיתונאים) חזקים ברומנטיקה, אבל חלשים בהבנת פרטים מעשיים וטכניים ושל התהליכים הפיזיים הנחוצים להגשמת השאיפה. הם אפילו לא מנסים לחשוב על זה.

    כדי לנצל את אנרגיית השמש צריך לקלוט אותה או לאגור אותה, ולהפוך אותה למוצר המועיל לנו – כלומר, לחשמל. לשם כך צריכים מכשירים או מכונות, במקרה שלנו – לוחות שמש (פאנלים פוטו-וולטאיים). מכשירים אלה, ידועים ומוכרים לנו היטב, ונמצאים כבר בשימוש רב. הבעיה: הם בלתי יעילים עד מאד, גדולים, מסורבלים, ומורכבים מהרבה חומרי גלם. הם יקרים, כי תהליך ייצורם צורך אנרגיה רבה ויוצר זיהום. הם גם דורשים שטחי פריסה גדולים מאד על קרקע ועל גגות. ולבסוף – מייצרים מעט מאד חשמל.

    2569 1

    כדי לקבל מושג כמה מעט חשמל הלוחות מפיקים, אביא מספר דוגמאות. לוח שמש סטנדרטי גודלו כמטר שישים על מטר (כשטח מיטה רגילה). הפאנל מפיק כ- 250 וואט חשמל – וזאת, בצהרי היום בשיא השמש. כדי לחמם כוס תה בקומקום חשמלי רגיל ( 2 קילוואט, כלומר 2000 ואט) צריכים 8 לוחות כאלה (8 מיטות). כך גם אם מפעילים מכונת כביסה או מזגן קטן. אבל אם מפעילים את שלושת המכשירים יחד, נצטרך כבר 24 לוחות… שיפעלו יחד אבל רק בשעות הצהריים...

    “אנרגיה מתחדשת" זה שם מטעה, כי המתקנים הדרושים כדי לקלוט את האנרגיה ולנצל אותה (לוחות שמש, טורבינות רוח ומצברים) הם בהחלט לא "מתחדשים" אלא עשויים מחומרים מתכלים שצריך לכרות ולייצר ולאחר מכן לחדש ולמחזר, ומדובר בכמויות גדולות מאד של חומרים אלה. למשל: בטרייה אחת של מכונית חשמלית שוקלת כ- 450 ק"ג, אבל לייצורה צריך לכרות כ- 200 אלף ק"ג מחצבים, לשנע ולעבד אותם – תהליכים שדורשים חום גבוה (אנרגיה) ועיבוד בכימיקלים רבים. תהליך ארוך ויקר שצורך הרבה עבודה ואנרגיה. לעומת זאת, האלטרנטיבה – הנעת המכונית בבנזין, למשך כל 7 שנות החיים של בטרייה (בחלופה החשמלית), דורשת כעשירית בלבד מכמות החומרים והאנרגיה המושקעים בייצור הבטריות.

    דוגמה נוספת: בנייה של טורבינת רוח אחת דורשת 900 טון של פלדה, 2,500 טון של בטון (לבסיס) ו- 45 טון של פלסטיק. ובנוסף, פיברגלס למדחפים – חומר שאינו ניתן למחזור. זאת בנוסף למתכות נדירות אחרות. כל הרכיבים של אותם "מתקנים לאנרגיה מתחדשת" שיוצרו והוקמו עד כה (מכריית הפלדה, הייצור, ועד לשינוע ולהסעת העובדים) יוצרו בעזרת או באמצעות מקורות האנרגיה הרגילים שלנו שהם, כ- 85% פחמיים (פוסיליים - מאובנים).

    ומה התוצאה? כל המתקנים שהוקמו עד כה, ב- 15-20 השנים האחרונות (והוקמו מיליוני מתקנים), מספקים רק כ- 4-3% מצרכי האנרגיה של האנושות.

    לכן, כאשר מדברים על "אנרגיה מתחדשת" (שמש, רוח ומכוניות חשמליות) צריך לחשב כמה חומרים ומחצבים דרושים ליצירת המתקנים להפקה ועיבוד אנרגיה זו – לוחות שמש, טורבינות רוח, מצברים. צריך לראות כמה טונות מכל משאב צריך, איפה אפשר למצוא את המחצבים, האם יש מספיק מחצבים וכושר ייצור, מה כמות האנרגיה שצריך להשקיע בייצור המתקנים, מה אורך החיים המועיל, מה הפגיעה הסביבתית של מתקנים אלה – בעת ייצורם, בעת הפעלתם ובעת מחזורם בתום חייהם.

    כמובן, גם מתקני אנרגיה קונבנציונלית (פחם, נפט וגז) עשויים מחומרים אותם צריך לכרות ולעבד, ומתקני קידוח, הפקה, זיקוק ושינוע, כולל צינורות הולכה של נפט וגז אל תחנות כוח שצריך לבנות. אבל, אם משווים את כמויות החומרים והאנרגיה הדרושים למתקני אנרגיה רגילה לעומת אלה הנדרשים להפקת "אנרגיה מתחדשת" (לכמות זהה של קילוואט-שעה אנרגיה חשמלית) מוצאים שאנרגיה מתחדשת דורשת פי 10 חומרים או יותר.

    כלל לא מפתיע, כי מתקני ה"אנרגיה המתחדשת" (לוחות שמש וטורבינות רוח) מפיקים מעט אנרגיה (חשמל) כל אחד, ורק חלק קטן מהזמן (כאשר השמש זורחת או הרוח נושבת). זו הסיבה כי נדרשים הרבה יותר מתקנים "מתחדשים" כדי להפיק את אותה כמות חשמל.

    2569 2

    גרף זה (נתוני משרד האנרגיה האמריקאי) מציג את כמות (טונות) חומרי הגלם הנדרשים לייצור ולהקמת מתקן שמפיק אחד טרה-ואט-שעה חשמל. בלוחות שמש צריך לעבד כ- 16,000 טונות חומרי גלם, בעוד בתחנות כוח גזיות מספיקים 1000 טונות. זה משקלו של מתקן הייצור המוגמר (לוחות שמש או תחנות כוח). ברור שכמות חומרי הגלם, המחצבים – גדולה פי כמה.

    חייבים לשנן ולהדגיש שהמעבר ל"אנרגיה ירוקה" הוא אשליה. לא חשוב כמה לוחות שמש וטורבינות רוח נבנה, אנו צריכים תמיד גם תחנות כוח רגילות (פחמיות) להספקת החשמל באותם רגעים או ימים שהשמש מוסתרת והרוח לא נושבת. כלומר, כל הכמות האדירה של חומרי הגלם הדרושים למתקנים "מתחדשים" היא בנוסף ומעבר לנדרש להקמת מתקנים רגילים, לא במקומם.

    למספרים אלה, על כמויות החומרים האדירות הנדרשות משמעויות רבות:
    1. אין כיום כושר ייצור זמין לייצור הכמויות האדירות של המתקנים ה"מתחדשים" הדרושים כדי להשיג את היעדים שמדברים עליהם (80% או 100% "אנרגיה מתחדשת" עד 2050). כדי שזה יקרה צריך לפתח מכרות ובתי חרושת בכמות אדירה, הרבה מעבר לאלה הקיימים.

    2. צריך להשקיע אנרגיה רבה בתהליכי ייצור אלה – אנרגיה פוסילית (היחידה הקיימת היום). צריך יותר אנרגיה מהכמות הזמינה היום.

    3. פתיחת כמות כזו של מכרות חדשים ובתי חרושת תגדיל בהרבה את טביעת הרגל הסביבתית של החברה האנושית, כלומר את הנזקים הסביבתיים – ולא תצמצם אותם כמו שחסידי "האנרגיה המתחדשת" בוודאי מקווים.

    4. כל זה עולה כסף. הרבה כסף.

    5. אורך החיים המועיל של לוחות שמש וטורבינות רוח הוא אולי 20-25 שנה. כלומר, הרבה לפני שנספיק לייצר את המתקנים החדשים (הנוספים) הדרושים – נצטרך להתחיל לייצר מתקנים להחלפת אלו שיוצרו בעבר וחדלו לעבוד.

    6. המתקנים שגמרו את חייהם הופכים לפסולת שצריך למחזר או לקבור. זו בעיה סביבתית קשה – בהתחשב בכמות הפסולת האדירה.

    שוחרי איכות הסביבה תמיד מוכיחים אותנו על צריכת יתר ובזבזנות. Small is beautiful – הם אומרים. צריכה אדירה ובזבזנית, כמו בחברת השפע המודרנית, "אינה ברת קיימא" הם אומרים. מכאן ברור כי היעדים המוכרזים לתפוצת "אנרגיה מתחדשת" עומדים בסתירה גדולה לעקרון של צמצום טביעת הרגל האנושית והצריכה. מכאן ש"אנרגיה מתחדשת" בוודאי הרבה פחות "ברת קיימא" מאשר אנרגיה פחמית רגילה.

    כדי להמחיש עוד פעם את הכמויות הנחוצות, הנה נתונים על המתקנים שכבר קיימים (כבר יוצרו, במשך כ- 20 שנה). כבר כיום קיימים, בכל העולם, לוחות שמש בכושר ייצור של כ- 627 GW – (כל כושר ייצור החשמל בישראל עומד על כ- 18 GW) ששטחם המצטבר עומד על כ- 5 מיליארד מ"ר, או 5,000 קמ"ר של לוחות. כושר הייצור הקיים של טורבינות רוח עומד על הספק של כ- 650 GW שמופק מבערך 200 אלף טורבינות. וכול הכמות האדירה הזו מצליחה לייצר לא יותר מ 3-4% מהאנרגיה שהאנושות משתמשת בה כיום. צא וחשוב איזו כמות של מתקנים דרושה כדי להגיע ליעדים הנכספים של מעבר כל, או מרבית, האנרגיה ל"מקורות מתחדשים"! הראש מתפוצץ. הנזק הסביבתי של מיליארדים של ברזלים מפוזרים בעולם הוא עצום. אבל המטיפים הירוקים מסתפקים בהטפות רומנטיות ולא טורחים לעשות חישובים כמותיים.

    מלבד הבעיות שסקרנו, קיימת הבעיה של ERoEI – אנרגיה מופקת לעומת אנרגיה מושקעת Energy return for energy invested. כמה אנרגיה ניתן להפיק ממתקן ייצור אנרגיה (למשל לוחות שמש) חלקי האנרגיה שהושקעה (או בוזבזה) בייצור המתקן עצמו. יחס זה, במקורות אנרגיה רגילים (פחם, גז, נפט, גרעין, הידרו) הוא מעל 50. כלומר, המתקנים מפיקים מעל פי 50 אנרגיה ביחס לזו המושקעת בייצורם. עבור "אנרגיה מתחדשת" (שמש, רוח, בטריות) היחס הוא פחות מ- 5. כלומר, מתקני הייצור "המתחדשים" מפיקים לאורך כל תקופת חייהם המועילה (20-25 שנה) פי 5 אנרגיה ביחס לאנרגיה שהושקעה בייצור המתקן – בלבד. יחס כה נמוך אינו "בר קיימא" אינו מספיק כדי לספק את צרכי האנרגיה של האנושות לאורך זמן.

    אל תלכו שולל אחרי סיסמאות רומנטיות ריקות מתוכן: "השמש בשפע, נקיה, ובחינם". סיסמאות לא מעשיות, זה בלתי אפשרי, אין בכך שום תועלת, אלא בזבוז כסף גדול לריק ונזק סביבתי גדול. אבל כוחן של הסיסמאות רב – מדינת ישראל מבזבזת מיליארדי שקלים על לוחות שמש, ומתכננת להוציא עוד מיליארדים רבים בעשור הקרוב על מתקנים סולאריים שהנזק הסביבתי שלהם גדול בהרבה מהתועלת.

    יעקב

    "הפוליטיקה מאפשרת לאנשים להצביע בעד הבלתי אפשרי" -תומס סאוול.

     הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

  4. עברית נאותה ומאופקת כבר אתנו, שפה שגורה. מישהו אמר "מפגר"?

    2568

    בעיתון ידיעות הופיעה הפניה לכתבה בטוויטר ושם נכתב: אדם עשה את צרכיו ברחוב, נעצר, ולפתע אחד השוטרים הפעיל נגדו טייזר.

    לכתבה צורף סרטון המראה איך השוטרים החמושים משכיבים את האיש על הרצפה ואוזקים אותו.

    קראתי ולא הבנתי מה בדיוק הוא עשה, כלומר אילו צרכים בדיוק אותו אדם עשה ברחוב?
    עברתי לרוטר ושם היתה כתבה על מעצר אלים ושימוש בטייזר כלפי לקוח של בר בירושלים שהטיל את מימיו ברחוב.

    אני אף פעם לא משתמש בביטוי הטיל את מימיו.

    אני אומר הטיל פחד, ספק, דופי, מורא, או הטיל פצצה, או הטיל ביצה, אבל נו באמת, הטיל את מימיו?

    אז בדקתי בגוגל מה זה: "הטיל את מימיו", ומצאתי ב- ויקימילון:

    הטיל את מימיו – זה "הוציא מגופו את הפסולת הנוזלית שמופרשת ע"י הכליות אצל האורגניזמים".

    ואז הכל התבהר והבנתי: האיש עשה פיפי.

    לפני מספר שבועות היו מהומות ביפו ובירושלים בגלל ששוטרים ירו והרגו את איאד אל חלאק. בכל הכתבות נכתב שהוא היה בעל צרכים מיוחדים. פעם קראנו למפגר "מפגר" ולאוטיסט "אוטיסט". היום אסור להגיד אוטיסט אלא "על הרצף" ואסור להגיד "מפגר". המילה "מפגר" הוצאה מחוץ לשפה העברית.

    לפני מספר ימים התעייפה הסוללה של השעון שתלוי על הקיר במטבח. אז אמרתי לדיתה אשתי, "דיתה, השעון במטבח התחיל להיות בעל צרכים מיוחדים, יש לך בטרייה"?

    ועכשיו, חברים יקרים, תגידו לי:
    אם בעל צרכים מיוחדים עושה את צרכיו ברחוב, הוא עושה צרכים מיוחדים?

    אבנר שטמר, עו"ד

    הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

  5. על שיקגו עבר סוף שבוע סוער במיוחד – נפרצו ונבזזו רוב החנויות ברצועת חנויות היוקרה המכונה "המייל המרהיב". התקשורת המרכזית באמריקה לוקה בטירוף בעצם הצגת הפרעות כ"מחאה חברתית".

    בפרעות יולי 2020, במסגרת ה"מחאה העממית" של השחורים על מותו של ג'ורג' פלויד תחת ברך השוטר – נפרצו, נבזזו או ניזוקו כ- 1,500 עסקים וחנויות במרכז העיר מיניאפוליס במיניסוטה, כ-75 שריפות הוצתו.

    כך היה גם במנהטן, פורטלנד, ויסקונסין ובמקומות אחרים.

    לפני כ-3 שבועות עבר על שיקגו סוף שבוע סוער במיוחד של "מחאות" במסגרתן נפרצו ונבזזו רוב החנויות ברצועת חנויות היוקרה והקניונים המכונה "המייל המרהיב" (“Magnificent Mile”). התקשורת של "הזרם המרכזי", כמו הניו יורק טיימס, CNN ועוד, בקושי הזכירו את פרעות שיקגו בסיקור השוטף, וכמובן שנזהרו מ"הבעת עמדה".

    2567 4

    "המפגינים הזועמים" פרצו חלונות ראווה ממוגנים באמצעות מכוניות (לא שלהם...) אותן ריסקו אל תוך חלון הראווה. מאז פרעות יולי צברו הבוזזים השחורים ניסיון, השתכללו, והפעם הגיעו משפחות עם מכוניות גדולות להעמסת הביזה.

    2567 1

    קבוצות רבות של תנועת BLM (Black Lives Matter) זוכות לתמיכת קבוצות שמאל של צעירים לבנים. הנה אחת מההפגנות ההזדהות עם הביזה בשיקגו:
    את הניו יורק טיימס הטריד בעיקר מר גורלם של עצורי ה"הפגנות" שנאלצו לעיתים להמתין אפילו למעלה מ-24 שעות עד שהובאו לפני שופט...

    2555 2

    משטרת שיקגו, כמו במקומות רבים אחרים בארצות הברית, קיבלה הוראה "להכיל את האירועים". גם כאשר יש עצורים – הם משוחררים לרוב לאחר מספר שעות. נגד הבוזזים לא הופעל אפילו כוח "מידתי".
    אריאל אטקינס, שחקנית כדורסל ידועה בליגת הנשים של NBA רואה עצמה כמנהיגה בתנועת BLM בשיקגו. בהפגנה שנערכה מול תחנת משטרה בשיקגו, בה נעצרו מספר פורעים, היא הכריזה לקול תשואות ה"מפגינים" כי הביזה מוצדקת ויש לראותה כ"פיצויים שנלקחים מהעסקים הגדולים" (“taking reparations from corporations.”).

    הפגנת תמיכה בבוזזים...

    2567 3

    הגדילה לעשות עיריית מיניאפוליס... העירייה הפעילה חוק שאוסר על בעלי חנויות להתקין תריסי מיגון נגללים מברזל בחזית החנות בנימוק שהתריסים האטומים והאפורים יוצרים "מפגע חזותי" (cause visual blight""). עוד הוסיף דובר העירייה כי התריסים משדרים תחושה של "אזור לא בטוח" ו"בעייתי". העירייה הודיעה כי ניתן יהיה להגיש ערעור על איסור התקנת המיגון ובמקרים מוצדקים הוא יאושר... בעלים של בית מלאכה לתיקון מושבי רכב שעסקו נפרץ קיבל הודעה כי העסק שלו אינו זכאי...

    הזכות הבסיסית במדינת חופש היא הזכות לחיים ולרכוש. אסור לפעול בכוח נגד חייכם או רכושכם. מותר להפעיל אלימות כהגנה עצמית נגד תקיפה עליכם ועל רכושכם. גל האלימות הנוכחי באמריקה הוא פגיעה בוטה בזכויות האדם של אזרחים תמימים ורכושם, בעלי עסקים קטנים וגדולים.

    התקשורת המרכזית באמריקה לוקה בטירוף בעצם הצגת האירועים כ"מחאה חברתית". ההפך מהאמת. חושך מוצג כאור. התקשורת אינה פועלת בחלל ריק – רבים מידי באמריקה, גם באקדמיה ובפוליטיקה – סובלים מהשיבוש המוסרי.

    תפקיד המשטרה הוא הגנה על "הטובים", על קורבן התקיפה, על בעלי הרכוש שזכות יסוד בסיסית שלהם חוללה – זכות הקניין. כדי לבצע את תפקידה על המשטרה להרתיע את האלים. אם ההרתעה לא עוצרת את האלימות – חובת המשטרה להפעיל כוח נגד התוקפן, גם ירי לריסוק רגליים (שעלול גם לפגוע גבוה יותר).

    אין "חפים מפשע" אפילו בין ה"צופים" מהצד בביזה, אם ייפגעו. נוכחות באירוע אלים מסוג זה כמוה כחתימה על כתב ויתור והצהרה לאחריותך המלאה לסיכון פגיעה משוטר. זה גם צריך להיות היחס למתנגדים למעצר על ידי שוטר, כולל שני ה"קורבנות" השחורים. אילו לא התנגדו למעצרם, הם היו חיים (עם תוחלת חיים לא ארוכה במיוחד).

    מוטי היינריך

     הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה